מעבר למדינה ותרבות חדשים דורש תהליך של הסתגלות וניתן לזהות בו שלבים שונים, אותם חווים רוב האנשים בעת המעבר. עם זאת, אופי השפעתו של המעבר, עוצמתו ומשכו משתנים מאדם לאדם. כך למשל, קיימות עדויות רבות לכך שאחד מבני הזוג מתחיל לחוש את שלבי המעבר וההסתגלות בשלב מאוחר יחסית, רק לאחר שבני המשפחה האחרים התאקלמו במקום. יש העוברים את כל השלבים של תהליך ההסתגלות בצורה מהירה וחלקה, יש ש"יתעכבו" בשלב מסוים ולא יסיימו את תהליך ההסתגלות, ויש שיעברו זאת באיטיות מטרידה, אך ישלימו את המהלך. ביטויי תהליך המעבר וההסתגלות עשויים להיות שונים בגילאים שונים, ובהקשר לכך חשוב להיות רגישים במיוחד לביטויים שלו בקרב ילדים. בדרך כלל, מניסיוננו, בקרב רוב המשפחות היוצאות לרילוקיישן, תהליך ההסתגלות מושלם בפרק זמן שבין חצי שנה לשנה.

ניתן לזהות מספר שלבים האופייניים להלם התרבות ולתהליך ההסתגלות:

• משיכה והיסחפות – טרם הכניסה לשגרה, תחושת אופוריה המאופיינת באופטימיות והתרגשות.

• בלבול - בעת צעדי הניסיון הראשונים ליצור קביעות ושגרה במקום החדש, מצטרפים בלבול, חוסר ודאות, חשש ולחץ. הנטייה הראשונית היא לנסות ולהימנע מעיסוק ברגשות אלו, להכחיש אותם ולהדגיש את השמחה וההתרגשות של השלב הקודם. לעתים, השמחה הופכת למאולצת ומלאכותית משהו. בקרב ילדים עלולים להופיע סימני נסיגה (רגרסיה), כגון הרטבה, סימפטומים פסיכוסומטיים, שינויים בהרגלי האכילה והשינה, היצמדות יתר להורים ועוד.

• כעס - ההכחשה כושלת, התחושות השליליות מתחזקות, ולעיתים מתרכזות סביב כעס על המדינה, תושביה, הארגון המשלח וכדומה. קשיי יום-יום מובילים לתגובות רוגז וכעס. שלב זה מאופיין אף בתחושת בדידות וגעגועים.

• רצון לברוח - את מקום הכעס תופש הרצון לארוז את המזוודות ולחזור הביתה. המחשבות ממוקדות על הבית הקודם, המואר באור חיובי מתמיד. יש החשים תחושת דחייה חזקה וחוסר רצון להיות חלק מהסביבה הפיזית, התרבותית והחברתית במקום החדש. אצל ילדים יתכנו שינויי התנהגות כגון: בילוי זמן רב יותר בבית, שעות מחשב ארוכות, קריאת ספרים ושקיעה בצפייה בטלביזיה, רצון להיות לבד, טלפונים ארוכים לארץ וכדומה. זהו השלב הקשה ביותר לכל בני המשפחה – השלב שבו המציאות "מכה" בעוצמה הרבה ביותר. מול הרצון לברוח ניצבים כל אותן פיסות מציאות – הקריירה, תחושת כשלון, חשש מטלטול נוסף של הילדים, לאן נחזור (הדירה הושכרה)... המציאות הופכת לברורה ומודגשת – זהו ביתכם לשנים הקרובות.

• דכדוך – שלב זה מאופיין במצב רוח ירוד, התקפי בכי, עייפות ורצון להישאר בבית. מבוגרים, מתבגרים וילדים עלולים לאבד עניין בעיסוקים אותם אהבו בעבר, יש חיפוש אחרי דברים "כמו בישראל" והזיכרונות מהארץ לובשים צורה ועוצמה לא אמיתיים. החדשות הטובות הן שבסוף שלב זה תחל ההסתגלות החיובית ומצב הרוח האישי והמשפחתי יחלו לעלות.

סביר להניח שכל אחד מכם יחווה לפחות חלק משלבים אלו במהלך תהליך ההסתגלות. לעיתים אחד מבני המשפחה חווה את אחד השלבים בעוצמה רבה במיוחד, כ"נציג" המשפחה כולה.

קיימת חשיבות רבה למודעות בני המשפחה לגבי תהליך ההסתגלות ושלביו. מודעות זו עשויה לסייע לאדם להבין את המתרחש בקרבו, להתמודד בצורה יעילה עם הקשיים שעולים, ולחזק את התחושה כי זהו תהליך נורמאלי שיש לעבור אותו.

הדגשנו את החוויות הקשות שמשפחות ופרטים עלולים לחוות ברילוקיישן ובמעבר בין-תרבותי. חשוב להבין שהדגשה זו באה כדי לומר – זה נורמאלי, טבעי וצפוי. ברוב המקרים, אלו הם שלבים המקדימים את ההסתגלות החיובית, ואחריהם מופיעים בדרך-כלל הרווחים והתגמולים המתקבלים בתהליך רילוקיישן מוצלח.